התחלתי לעבוד.
עברו רק שבועיים מאז יומי האחרון בטורנובסקי, אבל הפחד מהישיבה בבית הכריח אותי ללכת ולעשות דברים שונים ומשונים.
עשיתי את הפקת הדפוס לדיסק של יאפים עם ג'יפים (הוא מעולה!!!! היה שווה לחכות!!!) וזה היה כיף גדול. גם מבחינת התהליך וגם מבחינת החברה הנחמדה והמעניינת שהעניק לי יונתן קוטנר מהלייבל אנובה. לצערי, זה לא לקח את כל הזמן שלי ביום והבנתי מהר מאד שלעשות כלום במשך חצי היום שנותר זה לא בדיוק הקטע שלי.
רציתי מאד לנצל את זמן האבטלה שלי בשביל לעשות כל מני דברים שהבטחתי לעצמי, אבל מצאתי שרוב הזמן התבזבז לי על לחץ מצמד המילים המצב-הכלכלי ועל רחמים עצמיים, אז החלטתי לקחת את היוזמה ולחפש עבודה ביתר מרץ.

ההגדרה המילונית של שעמום היא:  רגש שלילי שקיים אצל מרבית היונקים ונובע מחוסר בעניין ובגירויים פיזיים ורגשיים. שעמום יכול להיווצר גם מחדגוניות בפעילות ובגרויים. שיעמום קיצוני וממושך מהווה איום על שפיות הדעת. השערה מקובלת היא שתפקידה האבולוציוני של תחושת השיעמום היא יצירת דחף להכרת הסביבה, לשיפור התנאים המאפשרים שרידה ולמניעת סטגנציה.

שעמום בשבילי הוא סם ממריץ. אני מחבק אותו ומברך על הימצאותו.
אני הרבה יותר פרודוקטיבי ופורה כשמשעמם לי, כשאני מוצא את עצמי סתם יושב מול המחשב ללא תכלית.
תהיו כנים, לא יוצאים לכם השירבוטים הכי יפים כשאתם סתם מקשקשים בטלפון, או סתם יושבים באיזו ישיבה משמימה?
הבעיה שלי, אישית, היתה החופש. לא באמת הרגשתי חופשי בתקופת האבטלה, אלא קצת כמו אסיר ולכן לא נתתי לעצמי הזדמנות להנות מהשיעמום ולנצל את הברכה שהיא מביאה עימה.

אני ממליץ לכם, כל העובדים והעובדות.
קחו שבוע חופש מהעבודה ואל תתכננו שום דבר. קומו בבוקר (או בצהריים, מה שעובד בשבילכם), שבו מול נייר, פיסת בד, מחשב או כל דבר אחר שיוכל להפוך למשהו אחר ותנו לשיעמום לעבוד. אתם לא תאמינו איזה פלאים יקרו לכם.

PROTEST BOREDOM!

המהפיכה התחילה!